כב' השופט י. צלקובניק:
כתב האישום
1. לנאשם, תושב ג'באליה בעזה, יליד 1984, מיוחסים שישה אישומים כדלקמן:
באישום הראשון נטען, כי במהלך שנת 2002, הנאשם גוייס לחוליה צבאית בגדודי אלאקצא (שהוכרז כהתאחדות בלתי מותרת על ידי שר הביטחון ביום 28.11.2002, להלן:
הארגון, או גדודי אלאקצא), על ידי אחיו, סלאמה פריח (להלן:
סלאמה), שהיה פעיל בכיר בגדודים, ואחראי על אותה חוליה צבאית שבמסגרתה פעלו תשעה חברי חוליה נוספים, ביניהם טלעת איוב, מחמד אב שריתח, איברהים עיסלייה, טארק איוב, מוסא אלזוארעה, מוחמד תאבת ואח'; פעילות החוליה הוכוונה על ידי חאתם אבו חסין (להלן:
אבו חסין), פעיל בכיר, האחראי על ייצור הטילים בארגון. על פי הנטען, החל משנת 2002, השתתף הנאשם במסגרת פעילותו בגדודים בהלוויות של "שאהידים" ובתהלוכות של הגדודים, כשהוא חמוש ברובה קלצ'ניקוב, וכן ביצע שמירות נגד כוחות צה"ל על הכביש הראשי מזרחית לג'בליה.
נוכח האמור מיוחסות לנאשם עבירות של
מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977,(להלן:
החוק), חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85 (1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום) -1945, (להלן:
תקנות ההגנה), עבירות נשק, (החזקת נשק ונשיאת נשק), לפי סעיף 144(א) ו- 144(ב) בהתאמה , לחוק.
באישום השני נטען כי במועד לא ידוע למאשימה, בין השנים 2004- 2005, במסגרת פעילותו בארגון, קשר הנאשם קשר עם סלאמה, אבו חסין ועם חברי החוליה, להניח ולהפעיל מטען חבלה שכוון נגד כוחות צה"ל; הנאשם ושלושה מחברי חולייתו, הטמינו מתחת לאספלט בכביש ראשי, מזרחית לג'בליה, בלון גז במשקל של 40 ק"ג שנמסר להם על ידי אבו חסין, במטרה להפעילו בשעות הלילה כנגד סיורי צה"ל, באמצעות מנגנון הפעלה מרחוק, ואולם המטען לא הופעל בשל אי הגעת כוחות צה"ל למקום; כעבור יומיים הועבר המטען ממקומו בהוראת סלאמה, והוטמן על ידי הנאשם ושניים מחברי החוליה, מוחמד תאבת ומחמד אבו שריתח, מתחת לכביש אספלט אחר, המכונה "המסילה", לצורך פיצוץ המטען עם מעבר חיילי צה"ל במקום. במשך חודש ימים, בשעות הלילה, קיימו הנאשם וחבריו - חמושים ברובי קלצ'ניקוב, מחסנית ואפוד מגן - תצפיות על הכביש, כשהם אוחזים במנגנון ההפעלה של המטען, מתוך מטרה להפעיל את המטען ולגרום למותם של חיילי צה"ל. לאחר חודש ימים, ומשלא עברו חיילים במקום, פורק המטען והועבר לידי איש החוליה, איברהים עסלייה, ולאחר מכן לידי אבו חסין - לאחר שעסלייה נהרג בהיתקלות עם חיילים - שפעל להגדלת נפח המטען ל- 80 ק"ג ולשכלול הפעלת המטען, באמצעות פס דריכה והוספת חומר נפץ מסוג ט.נ.ט.
לאחר פניית אבו חסין לנאשם וסלאמה, לצורך איתור מיקומם המדוייק של כוחות צה"ל שפלשו באותם ימים לאיזור, פנה הנאשם לפעיל הארגון חסן עצפור, וזה הבהיר לו כי סמוך לביתו בעזה מצויים שני טנקים של צה"ל, והציע לו להטמין את המטען ליד משתלת ורדים סמוכה. הנאשם דווח על כך לסלאמה, שדיווח מטעמו לאבו חסין. אבו חסין הורה לפעיל ארגון אחר, אבו מהאדי שמו, להטמין את המטען במקום, ולאחר יומיים דיווח עצפור לסלאמה כי המטען התפוצץ ופגע בטנק של צה"ל. הנאשם עצמו שמע בדיווח של תחנת רדיו מקומית, כי המטען הופעל ונפצעו ארבעה חיילים, אחד מהם באורח קשה.
נוכח האמור מיוחסות לנאשם עבירות של
קשירת קשר לעבירת פשע (ביצוע רצח), לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק,
ניסיון לרצח, לפי סעיף 305 (1) לחוק,
מסירת ידיעה לאוייב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 111 (חלופה שלישית) לחוק
, קשירת קשר למסירת ידיעה לאוייב שעלולה להיות לו לתועלת ובכדי לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 92 בצירוף סעיף 111 (חלופה שלישית) לחוק,
עבירות בנשק (נשיאת נשק והחזקת נשק), לפי סעיף 144(ב) ו- (א) לחוק,
פעילות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות.
באישום השלישינטען, כי בתחילת שנת 2005 קשר הנאשם קשר עם אחרים לשיגור טיל לעבר תחומי ישראל. אבו חסין ייצר טיל באורך של 90 ס"מ , והעבירו לסלאמה, שמסרו ליד הנאשם ולשני חברי חוליה נוספים - חאתם אלעטעונה ומוסא אלזוארעה. הללו העבירו את הטיל לפרדס המרוחק כשני ק"מ מישראל, ומשם שיגרו את הטיל, לאחר שהנאשם חיברו למנגנון השהיה בן 5 דקות, שאיפשר למפעילי הטיל להתרחק מהמקום. הטיל ששוגר החטיא את מטרתו ופגע בדיר בתוך עזה, וגרם להמתתם של שני כבשים ועגל.
עקב האמור יוחסו לנאשם עבירות של
קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק,
ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק,
עבירות בנשק (נשיאת נשק והחזקת נשק), לפי סעיף 144(ב) ו- (א) לחוק,
פעילות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות.
באישום הרביעי נטען, כי במועד לא ידוע בשנת 2005, בעת שהיה חבר בחוליה, רכש הנאשם מאבו חסן, הידוע כסוחר אמל"ח, שני רובי קלצ'ניקוב, ולאחר מכן מכר את אחד מכלי הנשק למחמוד אלפיומי ואת הנשק השני לפעיל הארגון וחבר החוליה, מוסא אלזוארעה, תמורת 1300 דינרים לכל נשק.
נוכח האמור מיוחסות לנאשם
עבירות בנשק(החזקת נשק) (נשיאת נשק) (סחר בנשק), בהתאמה, לפי הסעיפים 144(א), 144 (ב) ו- 144(ב2) לחוק.
על - פי
האישום החמישי, פנה אל הנאשם, בסוף שנת 2005, פעיל הארגון, מוחמד עבד אלרחמן סאלם וביקשו שיאתר עבורו אדם ששמו איברהים אלזוארעה, העוסק בגניבה וסחר של כלי רכב מישראל. הנאשם תאם פגישה בין השניים בחנותו של איברהים בעזה, והגיע לחנות עם סאלם ועם מוחמד תאבת. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך הפגישה, "יצאו איברהים וסאלם אל מחוץ לחנות, שם שוחחו ביניהם. הנאשם אשר נותר אותה עת בחנות יחד עם מוחמד תאבת שאל מה מהות המפגש ומוחמד תאבת השיב שמטרת המפגש היא ניצול קשריו של איברהים עם סוחרי אמל"ח לטובת הברחת אמל"ח מסוגים שונים, שביניהם רובי -M16, רובי גלילון ואקדחים, מישראל לרצועה עבור סאלם למטרות פגיעה בביטחון מדינת ישראל".
נוכח האמור, מיוחסת לנאשם עבירה של
קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, בכך שהיה "שותף לקשירת קשר לפשע, שהוא סחר בנשק ויצואו מישראל לרצועת עזה...", מתוך מטרה לפגוע בביטחון המדינה.
בפרט
האישום השישי, נטען, כי בשנת 2000, בעקבות פנייתו של נביל אבו אלפחאם (להלן:
נביל), פעיל אירגון החזית העממית הדמוקרטית (שהוכרז כארגון טרוריסטי על ידי ממשלת ישראל ביום 30.1.1986), נסע הנאשם יחד עם שלושה פעילים נוספים, לפרדס באיזור ג'בליה, סמוך לגבול עם ישראל. נביל צילם בסיס צבאי הסמוך לגבול, באמצעות מצלמה אותה הוציא מתא המטען של רכבו, והבהיר לנאשם, כי הצילומים נועדים לצורך ביצוע של פיגוע בעתיד בבסיס, בין באמצעות ירי טילים, או הכנסת מחבל מתאבד. נביל הסביר לנאשם כי לנוכחותו במקום קיימת חשיבות, שכן הנאשם מתגורר סמוך למקום ומכיר את השומרים, "ובמידה ויתעורר חשד נוכח נוכחותם במקום יוכל להפריכו".
בשל האמור, מיוחסת לנאשם עבירה של
מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק.
מענה לכתב האישום והטענות לעניין קבילות אמרות הנאשם
2. במרכז ראיות התביעה עומדות אמרות שמסר הנאשם, בפני חוקרי שירות הביטחון הכללי וחוקרי משטרת ישראל, מהן עולה, לכאורה, הודאה המתייחסת למעשים המפורטים בכתב האישום.
3. הנאשם טען במענה לכתב האישום (ישיבה מיום 7.9.2009), באמצעות סניגורו באותם ימים, עו"ד אלעטאונה, כי
הוא "מכחיש את אשר מיוחס לו בכתב האישום... הנאשם טוען כי כוונת שירות הביטחון הייתה לעצור את אחיו סלאמה, שהיה מבוקש על ידי שירותי הבטחון..." וכי
"כל מה שמיוחס לו היה צריך להיות מיוחס לאחיו, סלאמה, שלא נתפס. מאחר והוא היה באזור שליד ביתו, ושירות הבטחון תפס אותו מכיוון שלא תפסו את אחיו" . ובהמשך "
לשאלה אם הוא אמר את מה שאח שלו בעצם עשה, אני משיב שזה רוח הדברים". (ע' 19 לפר'). עוד טען עו"ד אלטאונה, כי
"הנאשם חוזר בו מהאמרות שנגבו ממנו. לטענתו האמרות נגבו כשהיה שרוי בלחץ נפשי קשה מאחר ואיימו עליו שאם לא ישתף פעולה בחקירה יבוצעו מעצרים של שאר בני משפחתו, הכוונה לאביו ואמו. אין לי שמות האנשים שאיימו עליו ." (ע' 19 לפ', ישיבת יום ה- 7.9.2009).